שנה בלי קניות

לפני שנה, עמדתי מול הארון שלי ולא ידעתי מה ללבוש. קלאסי.

בתור מעצבת אופנה זה היה לי מוזר, איך לי אין מה ללבוש, ויתרה מכך איך יש לי כל כך הרבה בגדים שאני בכלל לא לובשת.

אז החלטתי לעשות תהליך, בדיוק חברה לפייסבוק פרסמה על משהו שנקרא שנה בלי קניות וצללתי פנימה, זה היה אתגר אדיר, בתור חובבת אופנה וקניות לא לגמרי הבנתי איך אני אהיה מסוגלת לעמוד בזה, אבל לאט לאט זה נעשה שגרה עד שבכלל לא שמתי לב שעברה לה שנה.

לפני שנה הוצאתי את כ-ל הבגדים, הנעליים, הלבשה תחתונה, תכשיטים ואקססוריז והנחתי אותם על המיטה שלי.

ספרתי אותם באדיקות, חילקתי לקבוצות לפי נושא ובדקתי לעומק את הכמויות של הלבוש שיש לי.

גיליתי שאני מטומטמת, לא יכול להיות שיש לי 31 שמלות ואין לי מה ללבוש, אז איך עדיין היתה בי התחושה הזאת?

ערימות הבגדים העמיסו עלי, והייתי מתבלבלת מהכמויות ומחוסר הארגון שלהם.

אני בן אדם מסודר, מידי יש שיאמרו, והעומס, העודף, הכמות הכבידה עלי ובסופו של דבר הייתי לובשת את אותם שני ג'ינסים עם אותן חמש חולצות קבועות.

אז עשיתי את מה שאני עושה כל כמה זמן, התחלתי למיין את הבגדים - ערימת תרומה, ערימת תיקונים, ערימת לא אלבש בחיים אבל אין סיכוי שאני זורקת, וערימת ה"אולי".

את התרומות העברתי לחברה שלי, ועשינו מסיבת החלפות בגדים ספונטנית, ומה שנותר תרמתי הלאה לנזקקים.

את ערימת התיקונים תיקנתי, תפרתי, שיפצתי, כיבסתי והחזרתי לארון.

את ערימת הנוסטלגיה שמתי בשקית במדף התחתון, שם יש בגדים שאני תפרתי או שקיבלתי מהסבתות שלי, בגדי קוטור שנתפרו ביד או סריגים שנסרגו במסרגת קרושה לפני 30 שנה.

ואז עברתי על ערימת האולי, בעיקר בדקתי מה באמת לא נלבש מעל שנה, וזה הסתבר כדבר שחוזר על עצמו. הצורך הזה שלי לשמור על בגדים, עם טיקטים, שלא נלבשו, שנלבשו פעם אחת, שיגע אותי, ולמרות הקושי הצלחתי להפרד מכמות מכובדת של בגדים.

השארתי לי שקית עם בגדים יפים שלא לבשתי ושלא נלקחו על ידי חברות, אותם העלתי לאתר שנקרא "טרנצ'". באתר הזה יש סוג של סחר חליפין לבגדי יד שניה שמתאים למתגוררות באזור תל אביב. כל אחת בונה לעצמה ארון עם תמונות של בגדים אותם היא מוכרת לכל מי שתרצה, בעבור כל בגד היא קובעת מחיר של יהלומים דימיוניים. אני גרתי אז ברמת גן וזה קצת הקשה עלי להגיע למקומות האיחסון של החבילות - יש כמה מקומות מסודרים לאיסוף הבגדים ברחבי תל אביב, אבל למרבה המזל נדלקתי על ארון בגדים של מישהי שעבדה חמש דקות מהבית שלי ואיתה עשיתי את רוב הרכישות - ניתן לתאם אישית איסוף עם המוכרת.

אבל מהר מאוד התהליך העיק עלי וסגרתי את הארון הוירטואלי שלי ונתתי את הבגדים שנשארו לי. אבל זאת דרך מאוד מגניבה ל"קנות" בגדים בחינם.

(קישור לאתר טרנצ' - https://www.trench.fashion/login)

בתור מישהי שאופנה זה תחום העיסוק שלה, האהבה שלה, בתור אחת שהיתה הולכת לקניון סתם בשביל בילוי, בתור אחת שאהבה לפנק את עצמה עם בגד או נעל חדשים פעם בכמה זמן, השנה הזאת היתה מאתגרת.

לא פעם אחת הרגשתי שאני עוד שניה פורשת.

אבל הצלחתי להחזיק 365 ימים בלי לקנות אופנה. והאמת היא שזה כבר לא חסר לי, כבר לא מדגדג לי.

נגמלתי!

כרטיס האשראי שלי שמח יותר (או עצוב אם תשאלו את חברת האשראי), אין לי צורך להתחדש בבגד לכל חג או אירוע, ובכלל - מצאתי שיש לי כל כך הרבה אופציות בתוך הארון שלי.

במהלך השנה האחרונה התאהבתי מחדש בבגדים שלי, גיליתי דרכים חדשות לקבל בגדים - בחינם, למדתי שאפשר ללכת לקניון ולא לקנות בגדים, ובעיקר בזכות היכולות שלי ראיתי שאפשר לקחת בגד ישן ולהפוך אותו לחדש בשלל דרכים וצורות.

אחרי שנה אני יודעת שחסרים לי כמה דברים בסיסיים בארון, ממש הרגשתי את חסרונם ועשיתי רשימה.

רכשתי הרגע כרטיס טיסה לפולין לבקר חברה והיא הבטיחה לי שתיקח אותי לרחוב שלם של חנויות יד שניה עם פריטים ומחירים שרק נוכל לחלום עליהם בארץ.

אז עד שזה יקרה אני אמשיך לא לקנות, וכן זה פשוט עד כדי כך.

וכל אחד יכול לעשות את זה.

//גוני קריס