אומנות ההקשבה

הגענו מאוחר לעיירה חדשה, אחרי שחצינו את הגבול מקמבודיה לתאילנד וחזרה לקמבודיה וכך חידשנו את הויזה לעוד חודש. ארבעה נהגי טוק טוק מנסים לשכנע אותנו לבוא איתם, אחד הציע בחינם, אז הלכנו איתו.

בגסט האוס השלישי מצאנו מקום, שהוא גם נורמלי, וכאות תודה נתנו לו דולר והוא נתן לנו כרטיס ביקור. רעבות שכמותנו, הלכנו לצוד אחר אוכל ומצאנו קלחי תירס, המשכנו לכיוון שוק האוכל הלילי ומצאנו מנה של נודלס קמרי שמקומית אכלה לה בתאבון, הצבענו שכזה אנחנו רוצות, בעלת הדוכן ובעלה הכינו לנו והגישו לשולחן הנמוך עם כיסאות שמתאימים לילדים מתחת לגיל חמש. 

נרדמנו מהר מאוד, ובבוקר קמנו לטיול במקום, הגענו לשוק המקומי, התמקחנו על מחיר הבגדים, קנינו כמה, וטעמנו מטעמים מקומיים בלי לדבר מילה באנגלית, חברתי פיתחה שיטה של דיבור בשפת הסימנים, היא מצביעה על מה שהיא רוצה, שוללת מוצרי בשר בתקווה שהם יבינו את כוונתה, ולרוב זה עובד מצוין. אז אכלנו סלט נודלס ושתינו קפה קר, טעמנו בננה מטוגנת, ולארוחת צהריים אכלנו נודלס ברוטב קארי וסוג של פנקייק עם ירקות בפנים.

הגענו למקדש, פעם ראשונה שהלונלי פלאנט צדק הטיול ובאמת יש שם נזירים ששמחים לדבר עם תיירים כדי לחדד את האנגלית שלהם. פגשנו בנזיר שישב עם שלושת אחיותיו שבאו לבקרו, הזמין אותנו להתיישב עימם בשולחן ושאל מהיכן אנחנו. מסתבר שלמד באוניברסיטה על יחסי המזרח התיכון אז היה לו מעט ידע על צרותינו בארץ. הוא המשיך וסיפר לנו על קמבודיה ועל כך שהיא ארץ חלשה, וכמה מזל יש לנו שיש לנו צבא חזק, שוויטנאם מנסה להשתלט עליה, שתאילנד גונבת ממנה, שהממשלה לא התחלפה כבר שלושים שנה, שיש הרבה שחיטות וחברות סלולאריות קטנות נרמסות על ידי הגדולות שהממשלה תומכת בהן, וכך יקר לקמבודים לדבר בטלפונים. 

הוא הציע להכניס אותנו למקדש הנעול, נער אחד הביא מפתח ישן, חלצנו את נעלינו ונכנסנו למבנה שמבחוץ, כך סיפר הנזיר, שופץ מחדש אחרי שנהרס על ידי הקמר רוז'. בפנים דיבר על גלגוליו של בודהא, ניסיתי להבין את האנגלית הקטועה שלו, הסתובבנו בין ציורים עתיקים וגילופי עץ חדשים יותר. הוא נעמד חוצץ ביננו לדלת, ממשיך ומדבר על קמבודיה והמדינות השכנות, מנסה אני לרמוז לחברתי שעייפתי מלנסות לקלוט כל כך הרבה מידע, הצעתי אם אוכל לצלמו בפתח המנזר, הוא ביקש שנצטלם עימו יחדיו, אך הסביר שאסור לנו לגעת בו. וכך היה. איכשהו יצא שגם החלפנו פרטי פייסבוק ועכשיו יש לי חבר נזיר. היה שווה שלוש שעות של הקשבה.

ובערב, אחרי מנוחה, התקשרנו לנהג הטוק טוק שטיפל בנו יפה אתמול ונסענו לקרקס. הפעם הלונלי פלאנט הטעה אותנו, או שמא פשוט באנו עם ציפיות מיותרות ולכן התאכזבנו, בקרקס היה מעט מידי אקרובטיקה ויותר מידי בדיחות בקמרית שניסינו לפרש לעצמנו לפי המבטים של השחקנים. בסוף יום ארוך של האזנה והקשבה, פנטומימה ותאטרון נשכבתי במיטה מותשת עם מוח מוצף מחשבות ורק חיפשתי את השקט.

// אופיר גוני קריס