נפרדתי מבני משפחתי בתום מסע מדהים בנפאל ובהינף עפעף קניתי כרטיס טיסה ללאוס. נחתתי בפאקסה, עיירה דיי מנומנמת, שאת הכביש הראשי שלה בונים כרגע וצריך להזהר לא לדרוך על בטון רטוב כשחוצים אותו. הנעימו לי תושביה את מצב רוחי, ומכל עבר מחייכים אלי, חוץ מאחד שמיצמץ בשפתייו ושרק כשעברתי ברחוב. גשם של ערב משאיר אותי בחדר, אני יוצאת לאכול מרק נודלס טעים ורוח קרירה מפיגה את החום הלח של המזרח. בבוקר אני עולה על מיניבוס שלוקח אותי לגן העדן של ארבעת אלפים האיים בדרום. בוחרת באי דון דט. מתמקמת בבונגלו, על ערסל, שותה תה קר, כשמסביבי תרנגולות ואפרוחים מקרקרים ובאפלו מלחך עשב ירוק.
לא קל לי להיות עם עצמי, יש לי יותר מידי מחשבות שרצות כל הזמן במעגלים, אז אני עושה הליכה בשבילי האי, חזרזירים שנראים כמו כלבלבים שמנמנים מתרוצצים ובורחים לקול צעדיי. שקיעה, על החוף מתרחצים כמה תיירים בעוד שהבאפלו מהצהריים יושב איתם גם על החול ואוכל איזה פרי.
לקחתי מגבת, ספר וקניתי בקבוק בירה, נכנסתי למים הקרים שציננו את החום העז. מתחילים במשחק הניחושים ואף פעם לא מנחשים אותי לראשונה נכונה. אוקראינה, רוסיה, טורקיה, ברזיל(?!), את נראית מזרח אירופאית, עונה להם שאני לא בטוחה שאני בכלל מוגדרת אירופאית (למרות שאנחנו מנסים להיות).
בבוקר לקחתי אופניים, אל המפל הזה שכולם מדברים עליו, וכמו שאומרים, זה באמת כמו לרכב על אופניים. ואחרי ששנים לא עשיתי את זה, על אופניים שכורות בלי מעצור ידני או פעמון פעיל זה היה מאתגר. קופצת מהאופניים בזמן נסיעה כדי להגיע לעצירה. מצטרפת לחבורה של צרפתים לנסיעה משותפת באי. בסופה של דרך הגענו למפל חביב, ומפאת חום אימים ששרר נכנסנו למים הקרירים עד שגופנו הצטנן. במים ניתן לראות רסיסים של ספק זהב שמפוזר על החול, מנסה להרים פיסה אך היא חומקת מבין אצבעותיי.
מזהה מבטא ישראלי מבחורה שמדברת עם בריטי בלונדיני ואמריקאית, מצטרפת אליה לשיחה על המשך הטיול שלי, שלה. האמת שזה מיוחד לטייל לבד, אם אתמול לא היה לי כוח להמשיך לשתות עוד ועוד בירות עם הבריטי והאירים אז פשוט נטשתי, ואם היום הצרפתים כל הזמן דיברו, בצרפתית, אז שחיתי אל עבר הישראלית. לפעמים אני מרגישה לבד מידי, אבל רגע אחרי הכל מתהפך ואני מוקפת. זה מעניין ומאתגר, לא להשבר, לזרום עם הקצב שלי בלבד. על ערסל מקש שלא מתנדנד כי הוא נמוך מידי ונוגע ברצפה, מאזינה לדיסק של בוב מארלי, בפעם המי יודע כמה, כנראה שאין מוזיקת סטלבט טובה יותר, אישה אל תבכי, הכל יהיה בסדר, הכל יהיה בסדר. עזבו, הכל כבר בסדר.
טעות של ניווט מפנה אותי לשביל ארוך והחושך מגיע, מקומיים מכוונים ואני מוצאת את דרכי, מיליון חרקים נתקעים בי, מסתבכים לי בשיער, נכנסים לי לעיניים וכמובן שדקה לפני שאני מחזירה את האופניים אני מתנגשת במשהו כואב, נו אני לא יכולה להיות מושלמת.
// גוני קריס