top of page
  • Writer's pictureגוני קריס

אני פאקינג חזקה

Updated: Dec 17, 2019

אני גוני, בת 29 וחצי, ואני חיה עם כאב. כאב כרוני. אובחנתי בגיל 15 עם מה שאז נקרא ''גמישות יתר'' .עברתי שנים של כאבי ברכיים ונפגשתי עם מספר דו ספרתי של אורתופדים, אבל נתקלתי ברופאים חסרי לב וקרים, שאיבדו את האמפתיה הכה חשובה. לא פעם הטיחו בי משפטים כמו ''את סתם ילדה בת 16 שמדמיינת כאבים ומחפשת תשומת לב'' או ''זה כאבי גדילה, זה יעבור לך'' והייתי יוצאת עם דמעות בעיניים. 

בגלל תגובות קשות של רופאים הפסקתי ללכת לאורתופדים במשך עשר שנים. הייתי סופגת לתוך עצמי את הכאבים, יום יום, בלי מנוחה. השינה שלי נדפקה, התחילו לי כאבי גב שהקרינו לרגל, נימולים ואיבודי תחושה, לקחתי משככי כאבים בדרגת חוזק הולכת וגדלה ועשיתי טיפולים אלטרנטיביים שחלקם עוזרים וחלקם סתם.

הכל השתנה בפברואר. הלכתי למומחית היחידה בארץ (כנראה) ל"אהרלס דנלוס". עד שהגעתי אליה לא ידעתי כמה רופא יכול להיות נחמד ומקצועי. יצאתי ממנה עם דמעות, אבל הפעם של אושר.  אני גמישה, וזה לא נחמד כמו שזה נשמע. זה כואב, והרבה. המפרקים שלי לא מוחזקים נכון, השרירים שלי חלשים ולא מחזיקים טוב את המפרקים וכתוצאה מכך הם נשחקים. וזה כואב.

כל יום יש לי כאבי פרקים, כל יום במקום אחר: שלשום בקרסול, אתמול בברך, היום בכף היד וכבר שנתיים ברצף אני חיה עם כאב גב. אם זה לא מספיק ''בורכתי'' גם ב"אנדומטריוזיס", שהיא מחלה גניקולוגית. ''זה מחזור, זה אמור לכאוב''. אז זהו, שלא ברמות האלו, ובטח שלא כל יום.

מה שאני רוצה להגיד זה שאנדומטריוזיס היא קללה וגמישות יתר היא לא מתנה, להיפך. שתיהן באות עם אוסף של סימפטומים כואבים ומתישים שדורשים הרבה התעסקות, זמן, כסף, היעדרות מעבודה/לימודים, ביקורים אצל רופאים (שחלקם מזלזלים בתחושה שלך) ובדיקות לא נעימות בעליל. 

בשנים האחרונות עברתי שני ניתוחים, לקחתי תרופות שחלקן לא בסל, נטלתי תוספי תזונה ומשככי כאבים, עשיתי פיזיותרפיה, קניתי מדרסים באלפי שקלים, הלכתי לטיפול נפשי, התמודדתי עם בירוקרטיה של קופת החולים והרשימה נמשכת ונמשכת.

אני לא מחפשת רחמים או עזרה, הכי לא בא לי שתגידו לי שיהיה בסדר, אני לא רוצה שתעשו השוואה לכאבים שלכם או של חברים שלכם. אני רוצה שתדעו שיש דבר כזה ושבפעם הבאה שתראו אותי לא תסתכלו עלי ותחשבו כמה אני מסכנה, אלא כמה אני חזקה (!), כי אני כזאת. 

אני פאקינג אישה חזקה, ולפעמים אני שוכחת את זה. אולי בכלל כתבתי את כל זה כדי להזכיר לעצמי כמה אני יכולה, אולי כתבתי את זה כי לפעמים הסביבה גורמת לי לפקפק בעצמי ולחשוב לשניה שאני עושה דרמות או הצגות. לחשוב שאני חלשת אופי כי אתמול לא עשיתי הליכה, כי לקחתי שוב משככי כאבים, כי לא באתי למפגש עם חברים, כי בכיתי, כי הדיכאון שב ותקף אותי. 

אל תגידו לי שהכאב יעבור, כי הוא לא - זאת המשמעות של כאב כרוני. אולי הוא יפחת, אבל אין בי ציפייה שהוא ייעלם. השלמתי עם זה וגם אתם צריכים. אל תריבו איתי אם נראה לכם שאני מוותרת לעצמי כי אני כל כך לא, אני מודעת לגבולות וליכולות שלי יותר טוב מכולם. 

אל תתפלאו שאתם לא רואים שכואב לי, אף אחד לא רואה את זה ואין לי דרך אחרת לחיות. תבינו, בלי ה''מסכה'' הזאת לא יישאר ממני כלום. ההסתרה היא החוזק שלי, היא מה שמניע אותי לשרוד ולהילחם. המסכה הזאת היא מה שמאפשר לי ''לשכוח'' שכואב לי, היא מה שמשאיר אותי שפויה וחזקה.

// גוני קריס

84 views0 comments

Recent Posts

See All
bottom of page