בורכתי בגנטיקה סבירה, חיצונית אין לי הרבה מה להתלונן, למדתי לאהוב את מה שקיבלתי מההורים שלי, אבל בפנים סמטוחה רצינית. יחד עם תסמונת גמישות יתר והמחלה העונה לשם אנדומטריוזיס קיבלתי גם מערכת עיכול שלא סבלנית כלפי לקטוז וכבר שנים אני שותה קפה בלי חלב ומשתוקקת לקערת קורנפלקס והפתעת השנה - רגישות לגלוטן.
אני אקפוץ קדימה ואומר, עוד לא אובחנתי עם כלום, לא צליאק ולא קרוהן, בעיקר בגלל ששנים אני מתחמקת מרופאים ומבדיקה מסויימת, אבל החלטתי שהגיע הזמן, וקבעתי תור לרופא ובעוד התור מתקרב החלטתי בעזרתו של מדקר סיני, מומחה לבעיות בבטן, לעשות דיאטה בריאותית ולהפטר מכוח הרשע - הגלוטן.
אז כבר כמה חודשים שאני נמנעת מאכילת מכמעט כל דבר שטעים בעולם, כי כשאתה מתחיל לחקור כל מוצר לעומק פתאום נגלה בפניך עולם שלם שלא ידעת שמכיל גלוטן. ואז זה נהיה קשה, ובשבועיים הראשונים היו לי "קריזים" לביסלי גריל, אלוהים אדירים למה אוסם לא מייצרים ביסלי בלי גלוטן. והתחילו לי "קרייבינגס" לפיצה ולהמבורגר ולפסטה. אבל מאז שהפסקתי לאכול מוצרים המכילים גלוטן הבריאות שלי השתפרה וכבר אין לי כאבי בטן שבא למות ועוד דברים שלא נעים לכתוב עליהם.
נהיה סיוט לצאת איתי - "סליחה, יש לכם בירה בלי גלוטן?" ועוד יותר קשה לאכול איתי במסעדות, כי חוץ מסושיות שם אני חוגגת על כל התפריט חוץ מאלה המצופים בפאנקו, הבן זוג שלי עוד שניה ומקיא מרוב הסושי שהוא נאלץ לאכול מאז שהתחלנו לצאת, והאמת שגם לי כבר נמאס מכל הקומבינציות שבעולם. הגיע ערב אחד וכל מה שהתחשק לי זה המבורגר, אבל אני לא בדיאטת פחמימות ואין סיבה שאזמין בלי הלחמניה, אז חקרתי וחיפשתי אחר המבורגריה שמגישה לחמניה ללא גלוטן. ומצאתי את מבוקשי, האומנם?
בשעת לילה מאוחרת, עם חברים מהעבודה, אחרי ערב שיכרות וצחוקים, העלתי הצעה - בואו נאכל! הם זרמו על הרעיון, לא היה קשה לשכנע אותם, והלכנו מהפאב מרחוב דיזנגוף לשדרות רוטשילד ונחתנו במסעדת מוזס. הזמנו קנקנן מים שירווה את צימאון שיכרותנו והליכתנו וחיכינו בסבלנות להמבורגרים שלנו.
הצלחות הגיעו במהירות, האמת שממבט ראשון הארוחות נראות זהות עד כדי כך ששאלתי את המלצרית אם היא בטוחה שהמנה שלי היא הנכונה. ביקשנו עוד צלחות למרכז בכדי לשתף את התוספות הטעימות שליד והתחלנו בסעודה. כהרגלי אני מפזרת בנדיבות מיונז ממעל, חוצה עם סכין את ההמבורגר לשניים, כך יותר קל לי לאכול, ולאחר כמה ביסים תחושה מוזרה - טעם לוואי מעיק, מעט מתאכזבת מהלחמניה. המרקם הלא פלאפי שלה, הטעם החזק של קמח התפוחי אדמה (לפי דעתי זה מה שזה היה), חבריי לשולחן שאוכלים לחמניה רגילה טורפים את הארוחה שלהם ואני תקועה מאחור, עם מבט עצוב בעיניים, אך כמו שאבא של שי אמר: שני דברים לא זורקים לפח - בשר ולחם.
אז אכלתי את הקציצה ואת הלחניה נאלצתי להשאיר בבוז בצד. אבא של שי יצטרך לסלוח לי על זה, גם ככה לא באמת לא באמת לחם אם אין בזה חיטה נכון? ואת הארטבורגר של מוזס אי אפשר שלא לאכול ובחיים לפעמים צריך לעשות החלטות קשות. הלחניה נותרה, הבשר נעלם.
אמשיך בחיפושי אחר ההמבורגר המושלם, עבורי, כזה שנוטף טעם מכל מרכיביו, קציצת בשר עשויה במידה נכונה, עטופה בלחמניה אוורירית עם זיגוג מיונז, ועד אז אוכל עוד דגים נאים עטופים באצות ואורז טבולים בסויה.
// גוני קריס