החוויה הרוחנית

התוכנית היתה לכתוב פוסט על החוויה המדברית שתיים, כשם שלאחר הטיול הראשון נכתב אחד הפוסטים האהובים עלי, אבל בעקבות כך שטיול הג'יפים התבטל, הבחור המשכר מהפוסט הקודם ניצח את כוח ההגיון שלי וכמובן שנשארתי לילה נוסף, בדיוק כמו שחברתי חזתה. ערב יורד בקיבוץ, והסתבר לי שהערב עושים קידוש באוהל טיפי, כמו של אינדיאנים. אני וקידושים לא כזה חברים אבל בשביל החוויה וגם בשביל נושא לכתיבה הצטרפתי בשמחה.

הולכים ברגל, יורדים בשביל, אוהל קטן של מישהו, הוא בצחוק אומר לי שזה לא האוהל הנכון, מגיעים למאהל, עשרים איש אולי בתוך האוהל, מסביב למדורה, מסביב נרות של תפאורה יפה, נרות שבת דולקים בפינה, חם מאוד בפנים, מי שאמר שהעשן עולה למעלה שיקר, קצת מחניק אבל יש שני בחורים עם גיטרות מנגנים מנגינות והשאר מגיעים, מצטרפים עוד, כל אחד קיבץ איזה מאכל והביא לקבוצה, אנחנו הבאנו את המרק מאתמול, מרק טעים במיוחד.

בחור הזוי עם כובע ו-ווסט מוזג יין לכוס זכוכית ומתחיל בקידוש, כולם נעמדים לפי בקשתו, ברכה ואמן ומעבירים את הכוס, כל אחד לוגם מעט ומעביר לבא במעגל. אחר כך מתחילים שירי השבת על מלאכי השלום וברכות גוד שאבס אחד לשני. ארוחת ערב מעניינת ויפה, מלאת חיים ועשירה.

אני מתהפנטת על האש, מנסה לרשום לעצמי תזכורות בראש לאנקדוטות לכתיבה, הוא מחזיר אותי למציאות, אני מתנצלת אבל אומרת לו שזה חלק ממני, הכלבים לא מורשים להכנס, חוץ מכלב חום קטן שלא מקשיב לבעליו. ויין, המון בקבוקי יין לצד חלת שבת שכבוד הרב ביצע והעברנו לכולם. יוצאים לנשום אוויר בחוץ, חשוך ואין אור, חוץ מפנס הפלאפון שלו שעוזר באורו למישהי לגלגל סיגריה של אחרי האוכל, לא רואים עם מי מדברים, ומדברים איתם בכל זאת.

ובלילה הולכים לאט לאותו המזח מאתמול, לשקט שלנו, אותם אורות מרצדים על מי הכנרת, נכנסים למים הקרים, וגם הכלבה מצטרפת לשחיה הקצרה, יוצאים מהמים וגשם מתחיל, אבל הוא לא משנה את איטיות ההליכה.

בשבע בבוקר, מתעוררת מליקוקים של כלבתו החביבה, היא רעבה והיא באה אלי, מעירה אותו שיקום וחוזרת לישון. קפה של בוקר בגינה בחוץ, יש שקט מדהים, מטיילים בקיבוץ בחיפוש אחר החתולה שלו שהלכה לאיבוד, מראה לי עץ פיקוס עתיק וענק, אבל לא כמו פיקוס בנגלי שענק עוד יותר שהמליץ לי לראות בהודו, הדלת כמעט תמיד פתוחה, אנחנו כמעט תמיד יחפים, למה כמעט, כי  נמאס לי מהר מאוד שהתמרים של עצי הדקל נדבקים לי לכפות הרגליים.

מנסים לצאת מהקיבוץ, אבל יש מרוץ אופניים סובב כנרת ולא ניתן לצאת, רעבים ומתוסכלים חוזרים ויוצאים לעוד מסע חיפוש חתולי, מגיעים לבית של חברים, אוכלים ג'חנון עם רסק עגבניות, בעוד ששלושה תיירים מניו מקסיקו מסבירים לנו פנים, והולכים להם לשחות בכנרת. לפתע החתולה יוצאת מתוך הבית, ליטפו אותה אתמול אז היא נשארה לישון.

הרגיש כמו מושבת היפים מהסרטים, ויחד עם זאת היה כל כך מיוחד, כל רגע, והנה שוב שעון החול מופיע אצלי, שוב הוא מתקתק, כבר מתאחר ואני צריכה להספיק להפרד מהאחים שלי ומזוג חברים בראשון לציון. ההתמכרות אליו לא נותנת לי ללכת ואני מותחת את קצה גבול היכולת של הזמן שלי, עוד נגיעה, עוד חיבוק, עוד שאיפה, תהיות שמסתתרות חצי מתחת לפני השטח אצלנו ופרידה נוספת.

ובלילה בדרך חזור מראשון, כוכב נופל בשמיים השחורים, מביעה משאלה, מי יודע אם קשורה לפוסט מי יודע אם תתגשם. אמן.

//גוני קריס