ארוחת ערב עם ההורים, המלצר נחמד ומחייך בלי הפסקה, אני מקווה שהם נתנו לו טיפ מכובד כי אני הלכתי לפני שהגיע החשבון, ככה זה עם הורים, זול יותר לאכול, נסיעה קצרה, חונה ומקווה שהאוטו יחכה לי כשאחזור אליו.
נכנסים לדירה של בחורה אותה אני לא מכירה, בעוד היא מתלבשת בשכבות של מחוכים אותם אני עוזרת לסגור אני נזכרת בשיעור תולדות האופנה שבו ראינו שלמשרתים שתפקידם היה לסגור את המחוך היתה נעל מיוחדת אותה היו מניחים על העכוז של הגברת כדי לקבל קונטרה בעת הסגירה, אני תוהה מה אני עושה פה ועד כמה אני הולכת לבלוט בחוסר ההשקעה המלבושי שלי, נקרא לזה ככה, לא מצאתי מילה טובה יותר. ברקע מוזיקה שאני לא מכירה, כמו גם כל שאר הערב, הערה שלי לגבי גניבת הרעיון של מטאליקה להופעה עם סימפוניה מתגלה כטעות אולי, אם את לא יודעת באמת אז אל תשתקי, זה לא הוציא אותי טוב משהו.
אני, גוני, המושבניקית עם הכפכפים יוצאת למועדון המוסד, אמרתי נו מילא לפחות יצא לי משהו לכתוב עליו. אז בין כל האנשים המיוחדים שהיו בפנים, אותם אנשים שהחברה מחשיבה לאאוטסיידרים אני הרגשתי לערב אחד כזאת ובין לבין מרגישה שבוחנים את המראה שלי, בעוד אני מסתכלת בחזרה ומנסה לחרוט בראשי את שאני עתידה לכתוב עליו כאן.
אפלולי ורועש, אני מבוסמת קלות פלוס באלכוהול שמותיר אותי מחויכת כל הערב, עולה בקומות של המועדון, מתחילים איתי לאט לאט ובהדרגה, מוליכים אותי יד ביד במדרגות, בין הקומות, בין האנשים, בין המוזיקות השונות, בחור אחד יושב ומסביבו בחורות חתוליות, אחרים רוקדים כמו שרק הם יודעים, אני רק ניסיתי להשתלב, למזלי האלכוהול עשה את שלו ולא היה לי אכפת כל כך מהתנועות שלי ברחבה, טוב זה שקר, אבל נמשיך הלאה.
בעודי נמשכת מקומה לקומה, כבר לא בטוחה באיזה רחבה אני נמצאת, קולטת בחורה שדומה למישהו שפעם היתה חברה טובה שלי, האם זאת היא, מנסה לפקס את האישונים, מתבייתת על הזרוע שלה, כן זאת היא, את הקעקוע הזה אי אפשר לפספס, עוזבת את היד שמחזיקה אותי ורצה לחבק אותה, היא בהלם, אני בהלם (תרבות), חיבוק ענק, התרגשות של געגוע שכמעט ולא ידעתי שהיה בי, היה לי מעט קשה לדבר איתה לאחרונה כי היא היתה חלק מהחבורה שהיתה לי כשהתחלתי לצאת עם מר בחור. אומנם אני מכירה אותה מאז.. באמת ממתי, בתמונות איתה אני בערך חצי מהגובה שלי, שגם ככה הוא לא גבוה והיא עוד בלונדינית אמיתית ולא הבלונד כמעט לבן שיש לה עכשיו, בתוספת פס שחור שהכחיל.
מעבירה את הלילה עם שכרות נחמדה, בין בנות על עקבים גבוהים יותר מגובה המדרגה עליה אני מנסה לעמוד כדי לצבור עוד כמה סנטימטרים, הולכת לישון, מתעוררת לבחילה, שותה קפה בלי חלב, סוכר אחד אם מישהו שואל, עושה קצת פוטוסינתזה במרפסת, מסתמסת עם שלושה אנשים במקביל, לא מומלץ למישהו עם הנגאובר קל ככול שיהיה, חוזרת לרחוב בו החניתי את הרכב, הוא מחכה לי איפה שהשארתי אותו.
מקווה שלא יצאתי שיפוטית מידי, אגב, זאת לגמרי לא היתה הכוונה שלי, היה ערב מהמם.
שאלו אותי מה אני עושה, וכשעניתי כותבת, זה אפילו לא חיכה לקבל אישור מהמוח, זה קפץ לו ככה, כנראה שסוף סוף הכרתי בזה, זה כאן כדי להישאר, זאת אני מאז התחלתי עם זה, המחשבות שלי הם הסוד הכי כמוס שלי, סוד כמוס עד שאני מחליטה לפרסם אותם לכל מי שרק רוצה לשמוע.
//גוני קריס