שיחת טלפון שלא נענתה, מתקשרת חזרה, זה ההוא מההליכה, התקשר אחרי יום, כבר מקבל כמה נקודות זכות לפתיחה. קובעים לצאת ונפגשים לקפה שהפך בסוף לבירה. אבא מתקשר ומבקש שאביא חלב כשאני חוזרת. מתקלחת, מתאפרת, מתאמצת שתצא תסרוקת לא מתאמצת, בוחרת במראה הזרקתי עלי משהו ויצאתי.
הוא מאחר. אני מתלוננת לחברה, מעבירה את הזמן, נשענת על קיר בטון ממול הפאב.
השיחה זורמת טוב, אני נפתחת ומספרת בכנות על עצמי, מנסה להסיר מסכות מיותרות, מנסה להתמודד עם עוד סיטואציה מביכה בצורה הכי טובה שאני יכולה, חוזרת ואומרת לעצמי בראש, הכי גרוע לפחות יהיה לי נושא חדש לפוסט. והנה כך קרה.
הבחור עושה רושם טוב, אפילו טוב מאוד, מכפר על חטא האיחור, מבטיח לפצות, אני מצידי מחוייכת כהרגלי, חלק מתוך מבוכה וחלק אמיתי כזה, כי נחמד לי. השיחה ממשיכה לכיוון טוב, לפרקים אני מגלה שיש בי סוג של חשש, אינטואיציה נשית נקרא לזה, לא בטוחה למה, ולא רוצה לנתח לכן ממשיכה איתו הלאה.
החשבון מגיע, עושה את המעשה הנשי המוכר ומוציאה את הארנק, הוא מחזיר את הכסף שלי ומשלם, ג'נטלמן. ממשיכים לטיול רגלי בטיילת, כוכב נופל, מביעה איזו משאלה, ירח מכוסה ענן שמאיר קצת אור על הים כמו מתוך סצינה בסרט על איש זאב. וכמו בסרטים, ולא הסרטים הרומנטיים, הערב מתהפך, דוקטור ג'קיל הופך למיסטר הייד. אני לא יודעת איך לתאר את זה, זה לגמרי מוזר, פתאום האינסטיקט הפנימי שלי אמר לי שמשהו כאן לא טוב. שוב מנסה לא לנתח יתר על המידה כל דבר שהוא עושה, אבל הרגשתי לא נוח, הרגשתי שמשהו לא בסדר.
אומרת שלא מתאים לי התפנית החדשה של הערב, רוצה לחזור לחניה בה הרכב מחכה לי, הוא מצידו מבולבל, לא מבין פתאום, לא ברור לו מה קרה, וכן אני אהיה אמיצה ואודה שאולי נתתי מסרים לא ברורים אולי אני בילבלתי אותו וזה בסדר אני לא תמיד מובנת לגמרי אבל כשאני אומרת לא מתאים אז זה לא, אין כאן משהו שיכול להשתמע לשני הכיוונים, זה חד וחלק.
מיסטר הייד מסתתר לרגע, דוקטור ג'קיל חוזר והוא מתנצל, אני בשלי, רק ללכת משם. לא טוב לי בסיטואציה, מתקשרת לחבר שיבוא להציל אותי, הוא יוצא לדרך ומדבר איתי עד שמגיע, מיסטר הייד חוזר ולא ברור לו מה הוא עשה, למה אני מרגישה צורך לקום וללכת, מסבירה לו שהוא נתן לי הרגשה לא טובה, שהרגשתי שאני צריכה לעזוב, וכשהוא לא קיבל את זה יפה הוא עומד מולי ושופט אותי, לדעתו אני עושה הכל כדי לא להפגע, גם אם זה לפגוע באחרים, הוא לא סולח לי ולא מבין למה אני צריכה לסיים כך את הערב. אממ.. מה רע בזה, קצת הגנה עצמית גם אם היא נפשית, וכרגע זה לגמרי הוכיח את עצמו, אם הוא היה מבין בפעם הראשונה שמה שאני אומרת אני מתכוונת לזה לא הייתי צריכה לברוח ממנו (מילולית לברוח כי הוא קרא בשמי ורץ אחרי לבקש את סליחתי).
היום למדנו שחובה לסמוך על תחושת הבטן וכשאת מרגישה ירח מלא מתקרב יכול מאוד להיות שיצא בסוף איש זאב מהדייט הנפלא שלך.
וכך החבר הגיע והציל אותי וגיליתי שלפעמים האביר על הסוס הלבן מגיע גם בסיאט איביזה אפורה.
שיט, שכחתי לקנות חלב.
הערת הכותבת לבנות המין היפה, כשאתן מרגישות את האינסטינקט שלכן, תסמכו עליו, אה, ותקנו גז מדמיע. תודה לך אבא על זה. בפוסט הזה אני מרשה לך לעשות לייק אבל לא יותר מזה.
//גוני קריס