בוקר שקט נוסף בבונגלו שלנו מתהפך עם עוד ועוד ועוד סירות תיירים שפולשים לחוף שהפכנו לשלנו בשלושת הימים האחרונים. המוני אנשים בכל מקום על החוף, עושים פיקניקים, מנגלים, ולרגע זה נראה לנו מוזר עד שנזכרנו שגם אצלנו בארץ זה כך. החוף השקט שהיה אתמול רק של שתינו הפך הומה אדם עד אפס מקום, אז שתינו את קפה הבוקר שלנו ויצאנו בהליכה לכיוון הג'ונגל, לשביל שמוביל לצד השני.
שוב התחמקות ממרבה רגליים והפעם נוספו גם שבילי נמלים עוקצניות שאנו מנסות לא לדרוך עליהן. החוף השני הרבה פחות עמוס, ואנחנו מטיילות עד אשר מרגישות לבד מספיק משאר האנשים ונכנסות לטבילה ארוכה. אחר כך מתייבשות, אחת על כיסא והשניה על נדנדה, שותות מים מבקבוק שכבר מזמן לא קר. יושבות על הבר עם תצפית לחבורת קמבודים משחקים כדורעף במעגל שותות בירה קרה והיא זוכה שוב פעם בפחית חינם במבצע הלשוניות של בירת אנגקור.
נחיל תיירים מגיע גם לחוף הזה ואנחנו מתכננות בריחה לחוף שלנו חזרה. פחות תיירים ממקודם, חלקם עוזבים עם הסירות שאיתן פלשו לאי שלנו. אנחנו נכנסות לים שליד הבונגלו שלנו וצופות באחרוני הסירות עוזבות, המים צלולים ויפים ופתאום גשם מגיע משום מקום ואנחנו נשארות בים, הגשם שוטף אותי ואני נהנית מכל רגע, מנסה לצלם במוחי את הרגע ולצרוב אותו לעד. מיליוני טיפות מים נוחתות על פני הים וכאילו קופצות חזרה מעלה לפני ששוקעות ומתערבבות במי המלח. שמש יוצאת מבעד לענן ואני מחפשת את הקשת אבל אין.
סירת גומי נעצרת ליד החוף שלנו וסעודת סרטנים נפתחת על מצע של פלסטיק. אנחנו מוזמנות על ידם לטעום מן המטעמים שלהם ולשתות איתם בירה. וויתרנו על הסרטנים אבל אכלנו קלמטינה ומנגו חמצמץ. עוגיה מקומית מלאת שמן במילוי לא ברור מתחלקת בין שתינו. מעבירות איתם זמן רב עד שכמעט מחשיך והם עוזבים עם הסירה האחרונה להיום.
בארוחת הערב תייר שראינו כמה פעמים באי ניגש ומתיישב לידינו, הוא מטורקיה, מטייל כבר שמונה חודשים ובחור נחמד מאוד. אוכלים ארוחת ערב איתו ועם הבחור הקמבודי שהתחבר אלינו. כמה גחליליות צצות ונראות כמו קסם. יש ירח מלא מהיפים שראיתי, הילה כל כך גדולה וזוהרת מקיפה אותו הלילה. האור שלו מרצד על פני הים ואני מחליטה לעשות שחיית לילה לאור הירח, בעוד כולם מצטרפים אלי הבחור הטורקי מספר לנו על קסם הפלנקטון שאם מזיזים את היד מהר מהר מתחת למים ניתן לראות נקודות זוהרות ממש כמו הגחליליות. אנחנו נמצאות בטירוף החיפוש אחר הקסם שבמים סביבנו.
מלמדים אחד את השני מילים בטורקית, עברית וקמרית ולפעמים מגלים איזה דמיון קטן ויפה. התייר עוזב לצד שלו של האי ואנחנו נותרים שלושתנו מסתכלים על זיקוקי דינור מהעיר שממול שם חוגגים את בואו של הירח המלא, אנחנו חוגגים בדרך הקסומה שלנו, ענן סערה מרחוק מבריק מברקים שמתנפצים בו כל כמה רגעים, מוזר שחוץ ממנו אין עוד עננים בשמיים. מסתכלת אל השמיים ומגלה את קסיופאה ואת חגורת אוריאן. מביטה בפנים השלוות של הירח ומבקשת ממנו שיתן לי עוד אבקת קסמים, שיהיו עוד ימים מקסימים כמו היום הזה.
// גוני קריס