הפסקה גדולה

התחלנו ללמד אנגלית. אני. מורה. לאנגלית. שלוש המילים האלו לא מתחברות לי עדיין אבל בהתחשב בזה שרמת האנגלית שלי גבוהה בהרבה מהמורים שמלמדים כאן זה בסדר.

שבוע שעבר החוויה היתה אחרת, לא היה נראה שנשאר להמשיך וללמד, רצינו להתנדב אבל מה לנו ולהוראה. בסוף השבוע אזרנו כוחות חדשים ושקדנו על מחברותינו ועל האנטרנט, מצאנו מילים שמתחילות בכל אות, חלקי גוף, שמות של חפצים, צבעים וכל מיני אחרים, חשבנו על דרכי לימוד, הכנו את עצמנו לניסיון שני בבית הספר המקומי. 

בצורה מוזרה וללא כל הכנה מראש הגיע החורף לאזורנו, גשם חזק ירד בלילה והשמיים מכוסים עננים. אומנם זה ירח מלא אך הוא מוסתר לגמרי, החול הפך לבוץ, החום העז מאתמול התחלף לקור והזיעה - תודה לאל - נעלמה. לבשתי חולצה ארוכה וקרדיגן שייחמם, צעיף שקניתי במזל לפני כמה ימים, ושמתי גרביים ונעלתי סנדלים, חטאתי. קוקו שאנל, אנא סלחי לי.

השבוע התחיל בצורה חיובית, קיבלתי שני מורים חדשים להם אני עוזרת בשש שעות הלימודים בהן אנחנו משתתפות כל יום. בבוקר, בזמן שאנחנו אוכלות, הם כבר לומדים קמר. אחר כך אני מלמדת אנגלית, היום לימדתי את האות V למשל, בין השיעורים שיחקנו משחקים עם כדור כדי להתחמם. אחרי אנגלית הם לומדים מתמטיקה ואני לקחתי ארבעה תלמידים חלשים לשיעור פרטי באנגלית. באחת עשרה כבר יש ארוחת צהריים, מפטמים אותנו. עד השעה שתיים יש לנו זמן חופשי אז אנחנו מתכוננות לשיעורים הבאים וכמובן סורגות עוד כמה שורות. 

עם הכיתה המתקדמת בשעה ארבע הגדלתי ראש ואתמול בערב כתבתי לי את מילות השיר wonderful tonight של אריק קלפטון, כתבתי אותו על הלוח, והתלמידים קראו, כתבו במחברותיהם וענו על שאלות הבנת הנקרא. אני גאה בעצמי.

היום ואתמול נדמה שבגלל הקור זמן ההפסקה מתארך והשיעור מתקצר. המורה נטש אותי באמצע השיעור לעשר דקות והתלמידים החלו להזכיר לי כמה כבוד אני רוכשת עכשיו למחנכת שלי. מאסתי בלנסות ללמד ברעש וקראתי לעוזרת-מורה שישבה בחדר מחשב ובנוכחותה המשכתי ללמד בשקט את האות W. התלמידים כאן חונכו (משום מה) לענות בצעקה, צרחה אפילו ואני רק מנסה שיענו בהצבעה, לא עבד, אוזניי מצלצלות והמילים שלימדתי עוד מהדהדות לי בראש (!!Water!! Wet!! Window).

בארוחת הצהריים קיבלנו אוכל טעים כהרגלה של האישה הנחמדה, וקינוח קמבודי סגול מאיזשהו סוג של תפוח אדמה. בערב בשיעור מתמטיקה בדקתי את התרגילים, ואני מקווה שהתלמידה שהעתיקה תלמד שגם להעתיק צריך לדעת, כי היא העתיקה את התשובות הנכונות אבל לא בסדר הנכון. לימדתי את הבנות הקטנות לסובב חישוק על פרק היד ולהחליף יד באמצע, הן הזכירו לי שכיף לחזור לילדות לפעמים ולקפוץ בזוגות בחבל.

הבעיה בלימוד אנגלית כאן היא אפילו לא העובדה שאין לנו שפה משותפת, אלא שצורת הלימוד היא שינון וחזרה כמו תוכי, הם לא באמת יודעים לקרוא את המילה ולא באמת מצליחים להבין את האותיות והצלילים שהן עושות. ומצד שני, בערב, בשני השיעורים האחרונים של המתקדמים הם יודעים לקרוא Unseens ומבינים את רוב המילים, איך מתבצעת הקפיצה הזאת אני לא מצליחה להבין.

זה קינוח קמבודי. נשבעת.

היום יום שבת, השכמנו קום והלכנו עם האמא לשוק המקומי, בדרך אספנו חברות שלה, כל אחת עם הסלסילה הצבעונית שלה. תלמיד אחד שלי ניגש ואמר לי "הלו טיצ'ה!" שזה hello teacher בעצם. ביקשנו להתלוות לבישוליה הנהדרים של שריי ועל כן היום למדנו בישול קמרי אמיתי, על גזיה כמו של טיולים, עם מכתש ועלי, בלי מילים. היא לא יודעת אנגלית. בישול עם העיניים. יצא נפלא.

//אופיר גוני קריס