ואז הגיע האוסטרלי

בעוד אני תופסת תנומה על ערסל אחרי לילה בלי שינה בבית הסירה, אני מתעוררת לקולה של חברתי המדברת עם בחור חדש שהגיע לבית המארח שלנו. היא ניגשת אלי לערסל, רואה שהתעוררתי, מחייכת אלי ואומרת שהגיע אוסטרלי ושאולי זה הבחור בו אני אמורה להתאהב כך לפי נבואת ההודי.

ואז פגשתי אותו לראשונה, האמת שהמראה שלו בסדר גמור, לא הית' לדג'ר, אבל בלונדיני עם שיער מתולתל, גבוה ונחמד מאוד. בזמן שחברתי הלכה לנסות לישון העברנו כמה שעות בשיחה, הוא על הערסל המתפרק ואני על כיסא שמורכב משני כיסאות חצי שבורים. 

כל הזמן בראש עברה לי מחשבה, האם כשההודי ניבא לי שיהיו שני בחורים שירצו בי, כאשר אחד מהם אוסטרלי ושמו של השני נכתב על הפתק ההוא, שגם אתחתן השנה ושאחזור לתאילנד כאשר זה יתגשם ואתן לו תגמול כספי על נבואתו, האם כאשר ניבא את זה בעצם אמר לי שורה של דברים שעכשיו אני מייחסת להם משמעות קוסמית קסומה כשהם קורים, האם הייתי נותנת לעצמי להתאהב באוסטרלי סתם כך או שמא עכשיו כל אוסטרלי שבא ומדבר איתי אני אחשוד שאני אמורה להתאהב בו. האם כאשר אומרים לך שמשהו הולך לקרות אתה רואה את הדברים כסימני דרך או שהם באמת קורים כמו בנבואה. אז בואו נודה באמת, לא התאהבתי היום, למרות שיצא לי הרושם שהוא נדלק עלי אבל כיוון שהוא עוזב מחר לפנום פן ואני לא, כנראה שזה לא יעזור לו בהרבה. 

האם כאשר ההודי אמר לי את שאמר זה פשוט גרם לכך שהתחלתי לחשוד יותר בכל מילה שהאוסטרלי אומר, או שמא הוא באמת מחבב אותי בלי שום קשר לתחזית. האם כשחוזים משהו זה הופך אותנו למעין משוגעים שרק רוצים הוכחה שזה אכן אפשרי לנבא, ואנחנו מייחסים יותר משמעות לכל דבר בדרך. האם הוא בכלל האוסטרלי שהייתי אמורה לרצות. האם אוכל לעצור את עצמי מלהתאהב באיזה אוסטרלי רנדומלי למרות שאני בכלל רוצה להתאהב בבחור אחר. האם הבנתי בכלל את מילמולי ההודי, האם זה ששכחתי יומיים לעשות את המדיטציה ההיא והיום כן עשיתי ואז עוד הופיע אוסטרלי, האם יש לזה בכלל משמעות או שהכל מקרי לחלוטין בחיים.

אבל לא התאהבתי היום, רק ביליתי בנעימים עם בחור נחמד ודיברנו על העולם, הוא למד מעט עברית ואפילו תפס דיי מהר קצת אותיות וגם כתב. הוא ידע מה זה המשחק קלפים יניב שאנחנו לא זכרנו את החוקים. ועכשיו בבוקר שליו אחרי לילה שקט בהרבה יותר מקודמו, האוסטרלי הלך ואני מחכה שחברתי תתעורר, בינתים על ערסל, לידי כמה כלבים מחכים בכיליון עיניים לשובו של בעליהם, מתרוצצים סביבי למשמע מנוע סירה.

המים רגועים ממש והבתים הצבעוניים משתקפים בהם, רק סירות מנוע שעוברות כל כמה רגעים כאילו חותכות את השקט ומסמנות קו במים. לקחנו סירה, שני משוטים, בקבוק מים, שתי כוסות קפה קר עם הרבה יותר מידי חלב ממותק מאשר קפה, פרינגלס וחתרנו בכפר הצף עד אשר מצאנו את האגם, בדרך מקומיים מסתכלים עלינו בתור זרות מוזרות שחותרות בקושי אבל מחייכות תוך כדי. 

עשינו עצירה בפתח האגם, קצת נתקענו בתוך צמחייה, שתינו קפה של בוקר, נחנו קצת וצברנו כוחות לחתירה חזרה, נזהרות בצמתים לא להיתקע בסירות ממונעות. הצלחנו למצוא את הגסט האוס, לא לפני שנתקענו חמישה מטרים לפניו בצמחייה והצלחנו לצאת ממנה בחתירה אחורנית, כמובן כאשר בן המשפחה עומד, צופה וצוחק עלינו.

// אופיר גוני קריס