לואנג פראבאנג, רק כשרואים את העיר אפשר להבין כמה השם מתאים לה. איזה מקום נפלא. ערבוב של אדריכלות ואוכל שהם זיכרון לקולוניאליזם צרפתי יחד עם תרבות צבעונית אסייתית. הגעתי הרוגה מנסיעת אוטובוס מהעיר וואנג וויאנג לכאן, אספתי אליי את מאדי הקנדית החביבה שחלקה איתי חדר (ממוזג!) בחמשת הימים האחרונים.
ביום הראשון נסענו אל עבר מפלי קואנג סי, כמעט ועלתה במוחי מחשבה לוותר, זה עוד מפל, חשבתי לעצמי, מזל שהשתכנעתי אחרת. בתחילת הפארק יש אזור מגודר שחיים בו דובים הניצלו מצייד, מצוין במפה שיש גם אזור של טיגריסים אך כששאלנו נמסר לנו שהאחרון מת לפני שבע שנים.
ואחר כך מגיע הקסם האמיתי. מפלים קטנים, כאלה שרואים בסרטים אקזוטיים, מים בצבע טורקיז, בהחלט המקום הכי יפיפה שהייתי בו עד כה ולא רק בטיול הזה. טיפסנו לראש ההר שם מתחיל המפל וירדנו לשכשוך במקום המדהים הזה. דגיגים קטנים שאוכלים עור מת תקפו אותנו, ודיגדגו לנו אך לא נכנענו והמשכנו לשחות במפל, וישבנו מתחת למקום נפילת המים.
בערב עלינו 328 מדרגות לגבעת פו-סי בעיר, לתצפית שקיעה על לואנג פראבאנג. ניסינו לקום במשך יומיים בחמש בבוקר בשביל לחזות בטקס הבאט, ורק ביום השלישי הצלחנו להזיז עצמנו מהמיטה. שורות ארוכות של נזירים כתומים בכל מיני גילאים, עם שחר צועדים ברחבי העיר, אוספים תרומות אוכל מהמקומיים.
מאוחר יותר הלכנו מאדי ואנוכי לבקר את מה שהלונלי פלאנט הכריז כמקדש הכי יפה בעיר, והתאכזבנו קשות. אך שמעתי מתיירת שבדית שבכל ערב יש שם תפילה שבה מתקהלים מקומיים רבים ושופכים מים מעורבבים בפרחים על פסל הבודהה. אז הלכנו לחזות בתופעה ואכן היה מרשים.
בוקר אחד חצינו גשר במבוק ומצאנו מקום נחמד לסדנת תכשיטנות חינמית, כשרק את התכשיט המוגמר היה עלינו לקנות. בערב השתכשכנו במי המקונג החומים עם כמה חברים שנאספו במהלך הטיול, נבהלים מבועות חשודות שצצות סביבנו היוצאות מהאדמה הבוצית. יום אחרי ניגשתי לסדנת אריגה וצביעה בחומרים טבעיים, ורכשתי כבוד לאורגות, זה אכן קשה אך יצא מרשים מאוד.
חברתי החדשה נסעה היום לצ'יאנג מאי שבתאילנד. שכרתי חדר לבד, וביליתי בו את השעות החמות, מתעוררת לצלילי תוף טקסי ומצילתיים, זהו יום חג בודהיסטי, אל מול חלון הגסט האוס ניתן לחזות בנער נזירי מתופף עם מקל על תוף הגדול ממנו. סיבוב אחרון בשוק הלילה היפה של העיר, עבודות יד חלק מקוריות חלק בוודאי יוצרו הסין. שותה שייק קוקוס מרענן וכותבת כדי שלא ישעמם.
בנות מקומיות שואלות אותי שאלות לשעורי הבית שלהן. קבוצת בנים ניגשו אלי עם אותן שאלות, הבנות הצטרפו גם, למרגלות מקדש צופים בשקיעה ובשוק הלילה שנבנה אט אט אך בסדר מופתי, שאלות באנגלית מגמגמת, מצלמים תמונות למזכרת. ערב יורד, חוזרת לחדר ומבול מתחיל לרדת מאוחר יותר בלילה, רעמים וברקים מלווים את טיפות הגשם. הפסקת חשמל לרגע, החלונות בחדרי נפתחים, מאלתרת להם מעצור מהרוח. בבוקר ניגשתי לסדנת קליעת במבוק שהיתה מאתגרת פיזית ונפשית אך למדתי דבר מה חדש.
בצהרי היום שאחרי פגשתי שוב את פביאן הצרפתי, אותו הכרתי בחגיגות השנה הבודהיסטית החדשה, הפעם מלווה בהוריו שבאו לטייל איתו. בערב יצאנו לתצוגת אופנה חינמית ומרהיבה בפאב Hive. דוגמנים מקומיים מציגים תלבושות שבטיות אותנטיות בשלל סגנונות, צבעים וטכניקות. נפרדנו לשלום. לפנות בוקר, ממש לפני עלות השחר, קימה מוקדמת לשדה התעופה, ממתינה לקריאה לעליה למטוס, מביטה דרך חלון בשמיים המתבהרים. קאפ צ'אי לאי לאי (תודה רבה) לאוס!
// גוני קריס