הקדמה: לפני שנה יצאתי למסע, ביום אחד התהפך מה שהכרתי ואהבתי, ומצאתי את עצמי בסיטואציה שנראתה גדולה עלי ומאיימת כל כך. ההחלטה הראשונה שקיבלתי היתה להמשיך הלאה, נשמע טריוויאלי פתאום, להמשיך בכל מחיר רק לא לתת לזה להרוס אותי.
כל צעד שעשיתי מאז אותו היום תיעדתי למעין יומן מסע של היפרדות, גמילה והחלמה.
שלב ראשון: לבכות. לבכות ורק לבכות, עד שהעיניים אדומות ושורפות, עד שהאף אדום כואב ומשופשף ויש מלא טישיו משומש. לבכות בשקט חרישי, לבכות בקול, לבכות בחדר, במקלחת עם המים שזורמים, לבכות באוטו סגור ולהוציא גם צרחה, לבכות אצל חברה, לבכות כי נזכרת, לבכות כי לא שכחת.
שלב שני: להיות לבד. להתרחק מכולם, להסתגר, להינעל בחדר ולא לצאת, להקבר מתחת לשמיכה, לדעוך, לבהות בתקרה, לסגור את הטלפון, למחוק את הפייסבוק, לא לדבר עם אף אחד. שלב שלישי: לצאת, לקום מהמיטה, להתקלח, לשים איפור שיכסה עיניים עייפות, לשתות בירה עם חבר/ה, להשתכר עד אובדן יכולת ההליכה, לצאת לרוץ בים, לנשום אוויר נקי, לשנות סטטוס, ליזום מפגשים עם כל ידיד/ה גם בשתיים לפנות בוקר בשביל לאכול פנקייק, יהיו כאלה שיסכימו, מבטיחה. שלב רביעי: להפרד. להפסיק לתהות אם יחזור, הוא לא. להפרד נפשית, לזרוק דברים שמזכירים, להפרד מחברים משותפים, גם אם זה רק לתקופה מסויימת. למחוק אותו מהטלפון, למחוק הודעות, תמונות, לאסוף מכתבים ומתנות ולאפסן במקום גבוה. לא לצפות שהוא יתנצל, זה גם לא באמת יעזור. שלב חמישי: להלחם על חברים. לחדש קשרים שאולי דעכו בתקופה האחרונה, ליצור חברויות חדשות, לא להיות לבד, לישון אצל חברים, לארגן ארוחת ערב, לעשות בייביסיטר על אחיינים, לדבר, לחפור עד שנמאס גם לך לשמוע את עצמך.
שלב שישי: לעשות דברים שלא חשבת לעשות בחיים. לצאת לטיול מסביב לעולם או רק את חוצה ישראל, להסכים לכל הצעה, ככול שיותר מוזרה יותר טוב, לנסוע לצפון לסופ"ש בהתראה של יום, להצטרף לטיול ג'יפים עם אחיך וחבריו הנשואים, לעשות קעקוע, חורים באוזניים, לצבוע שיער, להרשם לחוג קרב מגע. שלב שביעי: לצאת לדייט. להכיר בחורים חדשים, להסכים לצאת עם בחור גם אם במבט ראשון הוא לא נראה "מיסטר רייט". לדעת שיבואו מוזרים, הזויים, מהממים, מגעילים, חרמנים, למל"מים, פרווה, כאלה שינשקו אותך מוקדם מידי, כאלה שיגידו את כל המילים הנכונות, כאלה שתברחי מהם בריצה אחוזת בהלה. תעשי הפסקה מדייטינג. תמשיכי כשתרצי. שלב שמיני: למצוא מישהו, או לפחות לחשוב שמצאת מישהו, להתאהב, להסחף, להיות בטוחה שזה זה, להוריד מגננות, הגנות, קירות, לפעמים לגלות שזאת היתה רק אשליה, לדעת שזה קורה, שזה לא סוף העולם שוב, אם על ההוא התגברת אז בטח שעל זה, ויותר מהר. לא לוותר. שלב תשיעי: לקרוא לו שוב בשם פרטי, לא בפניו כמובן, אין לך על מה לדבר איתו, לזנוח את כינויי הגנאי שהצמדת לו בתקופה האחרונה, וולדרמורט.
שלב עשירי: להתעורר יום אחד ולדעת בלב שלם שאת לא אוהבת אותו יותר, כלום. לשמוח, לחייך חיוך ענק שמגיע לך, זה לקח זמן, אבל זה קרה.
שלב אחד עשר: לדעת שעברת את המהמורה, יצאת מזה, שרדת, בכוחות עצמך ותמיכת חברייך. להאמין בעצמך יותר, למצוא את עצמך החדשה, להרגע.
שלב שניים עשר: להפסיק לספור.
אפילוג: הפוסט נכתב בעודי מטיילת בלאוס ובמקרה נפל תאריך השנה על חגיגות השנה החדשה הבודהיסטית, כך יצא שיצאתי לשטוף עצמי במים מהשנה האחרונה ולקבל את השנה החדשה נקיה כמנהג המקומיים.
// גוני קריס